אמיר רז החזיק ברישיון לנשק. אותו נשק שבו הוא ירה בדיאנה ורצח אותה. כך גם קרה ברצח של של אנגווץ וואסה, אסתי אהרונוביץ' וילנה יצחקבייב. הזמינות של נשק חם בידי גברים אלימים, יחד עם הקלות שבה ניתן להשיג ולהחזיק בנשק בישראל, הופכת את המרחב הביתי לפצצה מתקתקת. דעה

בשבוע שעבר פורסמה ידיעה על גבר אלים בשנות ה-30 לחייו שמחזיק נשק ברישיון, הכה את אשתו, חנק אותה תוך כדי ויכוח שפרץ ביניהם, הוציא את נשקו ואיים לרצוח אותה. גזר הדין שניתן לו הוא ארבעה חודשי מאסר על תנאי. בית המשפט נתן פרס לגבר אלים לאחר ניסיון לרצח כאשר הוא יכול בכל שלב כרגע לרצוח.בשנת 2021 נרצחו 16 נשים בישראל. אחת מהן הייתה אחותי האהובה, דיאנה דדבייב ז"ל. הרוצח, אמיר רז, כמו ביותר ממחצית מקרי הרצח הללו, היה בעלה ואביהם הביולוגי של ארבעת ילדיהם הקטנים. "ביולוגי" - כי מי שקושר את ילדיו בחבל ומאלץ אותם לצפות בהוצאה להורג של אמם בירי – לא זכאי להיקרא אבא אמיתי לעולם. אנחנו כעת בשנת 2022, השנה עוד רחוקה מלהסתיים, ורשימת הנרצחות מונה כבר 19 נשים.
את האקדח שבו אמיר רז רצח את אחותי בדם קר הוא החזיק ברישיון במסגרת עבודתו כשוטר. גם אנגווץ וואסה ז"ל נורתה למוות בידי בעלה השוטר, וכך גם ילנה יצחקבייב ז"ל שנרצחה בירי על ידי בעלה המאבטח. גם הרוצח של אסתי אהרונוביץ' ז"ל היה בן זוגה שנשא רישיון פרטי לנשק. ב-2018 לא פחות משמונה מתוך הנשים שאיבדו את חייהן נרצחו בידי בני זוגן שהחזיקו בנשק. לאף אחת מהנרצחות לא היה קשר לעולם העברייני.מי שחושב שאדם שרוצה לרצוח את אשתו יעשה את זה בכל מקרה – טועה ובגדול. הזמינות של נשק חם בידי גברים אלימים, יחד עם הקלות שבה ניתן להשיג ולהחזיק בנשק בישראל, הופכת את המרחב הביתי לפצצה מתקתקת וקטלנית עבור חפות וחפים מפשע. לא פלא שמחקרים מוכיחים כי צמצום אחראי של נשק מפחית משמעותית את שיעור אירועי האלימות הקטלניים.אם לאמיר רז לא היה אקדח זמין האם דיאנה ז"ל הייתה חיה היום? שום תשובה לא תשיב את אחותי, בתם של הוריי, לחיים. שום דבר לא ישיב לאחייניי היתומים את אמם. אבל חייהן של נשים אחרות עדיין יכולים להינצל. נשים שחיות מציאות בה אקדח טעון מכוון לרקתן. מאות אלפי נשים חיות תחת טרור ואלימות מצד בני זוגן, אבל הסטטיסטיקה מראה שרק רבע מהן מעזות לעשות מעשה ולבקש עזרה. לא פלא: ברירת המחדל של מערכת החוק היא להוציא צו הרחקה סמלי במקרה הרע, ובמקרה "הטוב" לשלוח את הנפגעות לחושך ולהסתרה במקלט לנשים מוכות. האם דיאנה חששה להתלונן? האם גם היא הניחה, ובצדק, שמערכת החוק עלולה לסכן את חייה יותר?אי אפשר לדמיין את עוצמות ההרס שמשאירים אחריהם הרוצחים במעשיהם האכזריים, המפלצתיים. הלוואי ואף אחד לא יבין לעולם את אובדן האמון והביטחון של ילדים שנקרעו מאמם, שעולמם כפי שהכירו עד לאותו רגע נחרב. את הסיוטים והשאלות שאין עליהן תשובה. את הזכות הבסיסית שנגזלה מהם – להיות ילדים. את המאבקים המרים מול כל הרשויות והגורמים הטיפוליים, המשפטיים, הרווחה, החינוך, את החיים שצריך לברוא מחדש, מאפס.אנחנו, משפחתה הקרובה של דיאנה בחרנו להיחשף בכאב. באשמה. בפחד, במסע המפרך שעברנו, שאנחנו עוברים ושעוד נעבור. את עמותת "בדרכה" הקמנו כדי שכל הידע והניסיון שצברנו, בדם, בדמעות, בתסכול נורא - יעמדו כמעטפת תמיכה וייעוץ למשפחות שעוברות אסון דומה, ולמרבה הזעזוע, במציאות הקיימת, עוד יעברו. אלימות נגד נשים היא תופעה איומה שיש להילחם בה בכל הכוח ובכל החזיתות: החל ממענה הטיפולי הנדרש לגברים האלימים, דרך פתרונות שחייבים לספק לנשים הנפגעות. אנחנו נעשה הכל כדי שאף משפחה לא תזדקק לנו לעולם.אבל כל עוד מערכת החוק, האכיפה והמחוקקים לא יגבילו ויחמירו את נגישות הנשק ואת הפיקוח על המחזיקים בו הם מסכלים את השינוי החברתי שמחובת כולנו להוביל. הם אלה שמכשירים את רצח האישה הבאה. דמה של הנרצחת הבאה הוא על ידיהם.

^{https://www.mako.co.il/women-magazine/Article-34708a119990481026.htm?fbclid=IwAR0WpoSPdR6mFGaCbjWcZFqbYUfzLt5yEfGeEnFBCm3kbctXiiikvNFlrjs}