רוצחים את אחותי שוב. זה עינוי דין אמיתי - תור דעה לYNET מאת מריאנה דיין היא אחותה של דיאנה דדבייב ז"ל 24.05.22
עצמו עיניים ודמיינו שקושרים אתכם וכופים עליכם לראות את הרצח של אמא שלכם לנגד עיניכם.כבר יותר משנה שאנחנו נוכחים בכל הדיונים המשפטיים של אמיר רז, הנאשם ברצח אחותי, אשתו, דיאנה דדבייב. ב-5 בפברואר 2021, יום שישי, ב-14:30, הוא קשר את ארבעת ילדיהם לכיסאות גן קטנטנים וכפה עליהם לצפות בו לוקח את חייה.
במקרה כזה הייתם רוצים לחשוב שמערכת ה"צדק" תעשה כל מה שהיא יכולה כדי להכניס במהירות האפשרית את האחראי לכלא, אבל מה שקורה בפועל זו המתנה לאורך מסע מחליא בן כמה שנים שבמהלכו הנאשמים ועורכי דינם משתמשים בכל קלף שרק אפשר כדי להאריך את תקופת הדיונים ולהתיש את המשפחה.השבוע המשיך אמיר רז במשחקים המלוכלכים ושוב ביטל את העדות שלו, הפעם בטענה שאינו מרגיש טוב. האיש שקשר את ילדיו וכפה עליהם לצפות בזוועה, לא מוצא פתאום את האומץ לעמוד ולספר את האמת. העינוי המשפטי מאמלל את חיינו והופך את מאמצי ההחלמה לבלתי אפשריים. איך ממשיכים בחיים כשהחוק במדינת ישראל מעניק לרוצח את היכולת לשחק בהליך המשפטי ולנהל אותו כפי רצונו? פעם הוא לא יכול להעיד, ופעם, כשהוא כבר נחקר, הוא עושה רצח אופי לקורבן באוזני המשפחה שלה.התחושה באולם היא שרוצחים את דיאנה שוב ולנו יורים כדור בלב. אמיר רוצח אותה שוב, עורכי דינו רוצחים אותה שוב, חוקי המדינה רוצחים אותה שוב, בתי המשפט רוצחים אותה שוב. וזו לא רק אחותי – עושים את זה לקורבנות רבים ולבני משפחותיהם, שנאלצים לראות שמיכת זכויות עבה ובלתי חדירה נפרשת על רוצחים (לא רק בזמן המשפט, אלא גם אחריו).
כיום, משפחת הקורבן היא כלל לא צד בהליך. אין לה יכולת להשפיע עליו והיא לא זוכה להתחשבות בצורך שלה לזרז את המשפט. מנגד, הרוצח נהנה מכל קשת הזכויות לפי בקשתו – כביכול כדי שלא יעלה חשד להטיה בעדותו – מה שמאפשר לו לשחק בהליך לפי רצונו. אמיר רז, למשל, דרש מהשוטרים בשחזור אחרי הרצח שיכינו לו סנדוויצ'ים במטבח שבו ביצע את המעשה, אחרת הוא לא ימשיך. וכך הם עמדו שם, כשהדם של דיאנה עדיין על הריצפה, והכינו לו אוכל.
אני דורשת את הצדק שמגיע לדיאנה עכשיו ולא בעוד שנתיים. אני דורשת צדק בזה הרגע לארבעת הילדים שנקשרו על ידי אבא שלהם, שוטר במדינת ישראל. אני דורשת צדק כאן ועכשיו לכל הנרצחות ובני המשפחה שלהן שעוברים טרור יום-יומי בזמן ההמתנה לגזר הדין. אני דורשת חקיקה מחודשת בכל הנוגע לזכויות של המשפחות וההורים שאמרו קדיש על הבנות שלהן.זה המעט שמערכת בתי המשפט יכולה לעשות: למצות את הדין במהירות האפשרית עם רוצח נאלח תוך כדי התחשבות בנו, משפחות הקורבנות. אני לא אנוח עד שזה יקרה. אני אצעק בכל מקום את שמה של דיאנה, את הסיפור שלה ושל ילדיה הגיבורים, ואת מה שאנחנו חווים יום יום בעקבות המעמסה המשפטית שאנו נאלצים לשאת עד שהצדק ייצא לאור. אולי אז יהיה לנו קצת שקט ונדע שדיאנה יכולה לנוח על משכבה בשלום.
